כל הפוסטים בהבלוג של סיגל

אחרי יום האישה נשוב להיות נשים של יום יום. אחרי פסח נחזור לאכול חמץ. ואחרי פורים? האם אחרי פורים נסיר

השקר היה אחד מכלי ההשרדות הראשונים שפיתחתי לעצמי. הייתי ילדה, נערה ובחורה צעירה ללא הגנות, ללא סנגור מבית או מחוץ

גם אתם מתבלבלים בין סליחה להתנצלות? אז קודם כל עזבו אותי באימשלכם מכל העניין הזה של בקשות סליחה גורפות בפרהסיה,

שעתיים לפני הפגישה התשיעית, אחת לפני האחרונה בתהליך האימון שלה, היא מתקשרת אליי. "יש לי וידוי", היא אומרת, "השבוע לא

היה לה חלום. שנים שהיא חלמה את עצמה עומדת בנונשלנטיות על איזה הר אקזוטי בפינה נידחת של העולם, במכנסי דגמ"ח

"יש לה מזל שהיא לא הבת שלי…" נפלט לי.   המון שנים עברו מאז.   אני הייתי בהיריון עם הגור

אני חושבת שדמיינתי את זה קצת אחרת. חשבתי שיש לי זמן להתכונן נפשית, שאולפן צילומים הוא משהו מאוד מואר, שמצלמות

פעם שמעתי שמישהי שאומרים עליה "בחורה נחמדה" סימן שאין שום דבר להגיד עליה. בכלל, היחס האמביוולנטי שיש לי למילה "נחמדה"

היא יושבת מולי וטוענת לעומתי בתוקף: "אני טיפוס זוגי. אני לא כמוך. אני לא יכולה לחיות לבד…" מכיוון שהיא לא

פעם, לפני שנות דור, כשהייתי זקנה פחות, יפה פחות, מאושרת פחות ובאופן כללי פחות… עברתי בדרך לאן שהוא ליד שלט