מבנה התוכנית כולל מצד אחד את הקורסים, שלושה במספר, ברצף, כשמתחילים עם הראשון וממשיכים הלאה אל השני ואל השלישי, בדיוק כמו שלומדים שפה, ולא משנה כמה זמן עבר מאז הניתוח שלכם, תמיד מתחילים מהראשון. זהו בסיס הידע.

ומצד שני את הקבוצות. קבוצות סגורות לתרגול, לשאלות ותשובות, לשיתופים, לדיונים, לכל מה שצריך. זוהי הסביבה המקדמת.

תכנית הקורסים, כמו שאמרתי קודם, בהחלט מתאימה גם לאנשים שעדיין לא נותחו וגם לכאלה שבכלל לא מתכוונים להגיע לניתוח.

הקורס הראשון הוא "המכינה", כמו באוניברסיטה, והוא קריטי בעיקר למי שניתוח קיצור הקיבה שלו חדש פחות או יותר, או שעדיין בכלל לא נותח ומבקש להתכונן לניתוח מראש. וגם לאנשים שנותחו לפני שנים, הספיקו כבר לעלות במשקל בחזרה ורוצים להתחיל מחדש, עם או בלי ניתוח נוסף.

המכינה, כשמה כן היא, תפקידה להגיש לכם על מגש של כסף את כל הידע המצטבר על הסיבות, המניעים, ההתמודדויות הראשונות, אלה שבשלבים הראשִונים, מיד אחרי הניתוח ובחודשים הבאים.

תפקידה להתחיל לחולל שינוי בתפיסה שלכם את האוכל ואת התפקידים שהוא תופס אצלכם בחיים והתפקיד הנוסף שלה הוא ללמד אתכם להסתכל קדימה, אל העתיד, אל הזמנים שיבואו, הרבה אחרי הניתוח, מתוך אותה ההבנה שהקיצור שעברתם הוא מתנה שקיבלתם לכל החיים ואם לא תתמסרו לה היא תבגוד בכם. כמו בזוגיות…

המכינה מלמדת אתכם להוריד את האחריות מהאוכל ולקחת את האחריות לגוף שלכם על עצמכם. היא מלמדת אתכם לשמוח בחלקכם כשאתם אוכלים מעט. אבל ממש מעט. כלומר, מלמדת אתכם לקחת אחריות גם על הנפש שלכם. כל זה יביא אתכם במצב הרבה יותר טוב לשלב ה"מסוכן" שמגיע בערך שנה, שנה וחצי אחרי הניתוח. בקיצור, המכינה מלמדת איך מתחילים נכון.

הקורס השני  נקרא, איך לא? "סמסטר א'", והוא כבר מתיחס אל השלב ה"מסוכן", מה שקורה למנותחים עם ותק של שנה, שנה וחצי, אלה שמתחילים כבר לפגוש את העצירה, את הפלאטו, לפעמים מגמת עליה מתחדשת. וגם לאלה שירדו במשקל מאוד יפה ואצלם אין מגמת עליה, אבל מתחילים לפגוש מחדש את הבעיות הישנות ההן שדיברתי עליהן קודם, שהיו שם הרבה לפני שהגעתם למשקל היתר שלכם ושצריך לפרק אותן אחרת הן יהרסו לכם את מה שהשגתם בשנה הראשונה הזו. הצרות שהשומן הסתיר לכם בשנים האחרונות.

בשלב הזה יש גם התמודדויות אחרות. נוספות. התמודדות עם תיאום הציפיות המקורי שלכם מהניתוח, התמודדויות עם השינויים בגוף, עם הציפיות של הסביבה שלכם שמשתנות כשאתם נכנסים לתחום הנורמה מבחינה חיצונית. יש כאן צורך אמיתי בהיכרות מחדש עם מי שאתם. לפעמים יש אפילו תחושת אבדן על מה שהיה, על מי שהיינו.

בסמסטר א' אנחנו לומדים את עצמנו מחדש, שונים, פוגשים את הפחד לעלות בחזרה במשקל, נדרשים, שוב, אבל באופן אחר, להסתכל קדימה אל העתיד, אל השנים הבאות, אל המטרות הבאות שלנו. גם כאן צריך להבין את המניעים שלנו, את הלמה. את הכאבים. את המשקל הרגשי העצום שנתנו למשקל הפיזי על החיים שלנו. ומצד שני, והוא חשוב אפילו יותר, הגיע הזמן, אם לא עשינו את זה קודם, להתחבר לצדדים החזקים שלנו, לרצונות האמיתיים שלנו, ולהתחיל ללכת לשם. בלי פחד.

זהו השלב שבו אנחנו נוגעים בפחד. לומדים לפרק אותו, להבין אותו, להנמיך את האש מתחתיו ולנהל אותו במקום שהוא ינהל אותנו.

מכיוון ששינוי אמיתי מתנהג בצורה ספירלית אז כמובן שיש לנו התמודדויות מאותם תחומי חיים בכל שלב של ההתפתחות שלנו, אבל זווית הראייה שלנו בכל זמן היא שונה.

הקורס השלישי הוא כמובן "סמסטר ב'". בסמסטר ב', שמדבר בעיקר לאלה שנמצאים רחוק מתאריך הניתוח שלהם, אנחנו לומדים איך מנהלים ואיך מתחזקים שינוי מתגלגל. הכוונה היא להוריד את רמת ההתעסקות באוכל, באכילה ובמשקל למינימום האפשרי. ההסתגלות למצב החדש היא קריטית להמשך החיים.

ובקורס הזה הלמידה כולה ממוקדת באיך לתכנן קדימה את החיים שלי כמו שאני רוצה לחיות אותם, איך מקימים את התמונה הרצויה הזו, איך מניחים את התשתית שלה על הקרקע ופועלים על פי תכנית פעולה עקרונית כשהיעדים הם אחרים לגמרי ממשקל, הרזיה, ענייני אוכל. הם כבר אמורים להיות הרבה פחות מעניינים ובטח שלא במקום שמנהל את החיים שלנו.

סמסטר ב' מלמד אותנו לחיות בשלום. על אמת. על הרצף. לחייך אל עצמנו ואל העולם. להירגע.

בשביל זה כדאי שנאהב את עצמנו, שנדע שמגיע לנו כל הטוב שיש ליקום להציע לנו. וגם את זה אפשר ללמוד. באמת. למעשה, אם לא נלמד את החלק הזה נפספס בגדול. לא רק את ההישג על המשקל. נפספס את האושר בחיים.

אז תשאלו, למה זה לא הקורס הראשון? כי מניסיוני אני יודעת שכשהגענו לניתוח קיצור קיבה לא אהבנו את עצמנו ורק הניצחונות והלמידה העצמית שבדרך יחזקו את שרירי האהבה העצמית הכל כך הכרחית הזו. אז להתחיל משם נשמע נחמד, אבל הרבה יותר מאתגר ליישום. אחד אחד. או כמו שאומרת שמנה משוקמת שכמוני – פרה פרה.

 

כל הידע שאני נותנת בקורסים האלה הם הצטברות של למידה עצמית, של ניסוי וטעייה, של התמודדויות וניסיונות שהעברתי את עצמי. וכל מה שעברתי, ואני לא עושה לעצמי הנחות, זה מה שהביא לי את התוצאה, שהיא פרס, שמתבטא בצורת החיים שאני מנהלת כבר כל כך הרבה שנים.

עכשיו אתם מבינים למה כל כך חשוב לי להעביר הלאה את כל מה שאני יודעת היום? למה אני מאמינה שגם לכם מגיע? ולכמה שיותר אנשים?

עכשיו אתם מבינים למה אני אומרת תמיד שכל ה-80 קילו ירידה שלי הם השינוי הכי קטן שעשיתי בשנים האלה? באמת הכי קטן.

 

אז יש לנו שלושה קורסים שנבנו, נכתבו ונערכו במשך הרבה חודשים. מכינה, סמסטר א' וסמסטר ב'. בהם מרוכז הידע ברצף. יש ברצף הזה היגיון של למידה והתנסות, ויש בתוכו תרגילים ליישום.

כן, לכל שיעור, או לרובם, יש תרגילים, או שאלונים עצמיים או מטלות עצמיות שמומלץ מאוד לבצע. אתם עושים את זה בשביל עצמכם. זה לא שאני אבדוק לכם שיעורי בית.

 

מהרגע שרכשתם את הקורס הוא יהיה זמין לכם מיד. הוא בנוי כך שבכל שבוע ייפתח לכם שיעור נוסף. כלומר, אם רכשתם היום את חבילת שלושת הקורסים, או רק את הראשון, אז מהיום, ולמשך לא מעט שבועות קדימה, יש לכם אחת לשבוע הזמנה לשיעור.

כמובן שכל החומרים שכבר נפתחו עבורכם זמינים לכם בכל זמן ותוכלו לחזור אליהם מתי שתרצו וכמה שתרצו.

זאת אומר שתאורטית, מי שרוכש היום את כל החבילה ולא פותח את החומרים יוכל להתיישב מול המחשב שלו בעוד כ-30 שבועות ולבלוע את כללללל האוניברסיטה בבת אחת. לא. אל תעשו את זה.

 

טכנית, היה לי הרבה יותר קל פשוט לתת לכם את כל החומר ביחד וזהו. אבל אני באמת מאמינה שעדיף לאט לאט, לפי הסדר, עם זמן עיכול והפנמה, עם שבוע בין שיעור לשיעור כדי לחשוב, להטמיע, להתבונן פנימה, לחוות את הדברים לעומק.

 

המטרה, בסופו של דבר, היא שהחומרים שתפגשו כאן והכלים שתרכשו בקורס הזה, שהם כלי עבודה לכל דבר ועניין, יהיו זמינים ונגישים עבורכם לכל החיים, כי קיצור קיבה הוא לכל החיים. ככה אני רואה את זה. ואם נצליח, כולנו, כולל אותי, לחיות עם קיצור הקיבה שלנו בשלום, בשמחה, באהבה ובקשב מלא לעצמנו הוא יצליח. לתמיד.

תעודת אחריות

והיה ורכשתם את הקורס הראשון, או את כל השלושה, ולאחר חודש, לאחר שקיבלתם ארבעה שיעורים מלאים, החלטתם שזה לא מתאים לכם, לא משרת אתכם או לא מחדש לכם דבר אתם מוזמנים להודיע לי בכתב ותקבלו את כל כספכם בחזרה, מיד וללא שאלות. אין צורך להסביר, לתרץ או להתנצל. זו משמעותה של תעודת האחריות.

בהצלחה לכולנו