מאז הפריצה לא נגעתי באוטו שלי. לא בא לי עליו.

הבלגן שהשאיר הפורץ, שמצא את כל צרורות המפתחות אבל לא את הקוד,

עשה לי איכס.

חוסר חשק גדול להיכנס לאוטו, לסדר, להשתמש.
לאקי מי יש כאן עוד אחד לשימושי,

כי האיש שלי נסע לטפס על הרים באיזו פינה בעולם,

כך שיכולתי לדחות. ולדחות. ולדחות.

ולהשאיר אותו נעול ולעשות לו פרצופים של מיאוס.
עבר שבוע וחצי. טוב, די, נו, סדרי כבר את העניינים באוטו. שחררי.
אני טובה בלדבר אל עצמי,

לצעוק עליי ולהתנהג בסרבנות ילדותית

אחרי שגמרתי לצעוק על עצמי.

את לא תצעקי עליי, את שומעת?

עברו עוד יומיים.

נכנסתי לאוטו.

אז כמו תמיד, זה היה הרבה יותר קל מאיך שחשבתי שזה יהיה.

דרמה קווין אחת.

קל כי כבר לא היה בלגן.

המנעולן ששחזר עשה גם סדר באוטו, כפרה עליו.

קל כי הקושי או הקלות הם לא באמת באוטו.

הם אצלי, בבחירה שלי, בכל רגע נתון.

קל כי כשמשחררים הכל קל. ה-כ-ל.

אז החלטתי לקחת את האוטו לשטיפה כדי לנקות לו את הצ'אקרות…

ואז בא האובך. (תכלס? העולם סובב סביבי. מה, לא?)

הרשות להגנת הצרכן ממליצה לבדוק עם סיגל

מתי היא מנקה את האוטו שלה ולהמנע משטיפות רכב בימים אלה,

לחיסכון מפני שטיפות מבוזבזות בטרם אובך.

צרות גדולות

אז תגידו לי אתם, היש צרות גדולות משלי?

לא, לא, בבקשה, אל תענו לי על זה.

סיגל בר – שוברת קירות
054-6678044