**כמה משקל אתם נותנים למשקל בחיים שלכם? **

יש אנשים שהדבר היחיד שהם רוצים בחיים זה להיות רזים.
כי רזה = יפה, רזה = בריא, רזה = מאושר.
רזה = אין אופציה אחרת…

כך, בעולם שלנו שהולך ומקצין בכל התחומים, נוצרה תפיסה מקולקלת ומזיקה (שלא לומר משמינה) שרק רזה מאוד, בלי גרם שומן בגוף הוא טוב. רק רזה מאוד הוא יפה, רק רזה מאוד זה בסדר.
אין מקום בעולם הזה לאנשים שלא נכנסים בול לטבלה.

יש לך נטייה להשמנה? אפילו קצת? נדפקת.

אז מה עושים "חסרי המזל" האלה שלא נכנסים בול לטבלה? שלא נולדו לדגמן לחברות אופנה פשיסטיות שרוצות לתלות את הבגדים שלהן על קולבים אנושיים?
מה עושים ה"דפוקים" האלה שהחברה המרושעת שסביבם מסתכלת עליהם בזלזול? וגם דורשת מהם להתאים את עצמם?

יוצאים למלחמת חורמה. מלחמה על 5 או על 10 קילו שחרגו מהטבלה, רחמנא לצלן.

ומה קורה להם אז?
או, תודה ששאלתם. הם משמינים עוד יותר. ונלחמים יותר חזק.
למה? כי הגוף שלהם, זה שנתן להם הטבע, ביחד עם עוד כמה מתנות נפלאות, לא מתאים לו להיות קולב. יש לו נטיות משל עצמו להחזיר את החסר, להתייצב במקום הטבעי לו.

אבל לא. הם במלחמה והם ינצחו והם יהיו רזים ומושלמים והם יראו לו, לגוף החצוף הזה.
ובמלחמה כמו במלחמה. גיוס סדיר ומילואים. בכל הכוח. ממוקדים במטרה.

חלקם עסוק כל היום באוכל. מה כן, מה לא, מתי כן, מתי לא, למה כן, למה לא. חייהם סובבים סביב האוכל.
חלקם מתמכרים לספורט. הרבה, חזק, קוביות בבטן, שרירים של רמבו, שעוני דופק, מכונים, ויטמינים ותוספי תזונה. חייהם סובבים סביב הספורט.
חלקם שוכחים בדרך לנהל את הרגשות שלהם. מאבדים את עצמם לדעת מול המספר הזה שכתוב על החלון הקטן של המשקל, שהוא, הוא אשר יקבע אם היום הם מאושרים או לא…

אז לכל אלה אני רוצה לומר – די. בבקשה דיייי. אין באמת שטאנץ אחד למידות גוף.

ואתם ראויים ליותר מזה.
החיים שלנו נזילים מדי מכדי לבזבז אותם על מלחמות מיותרות והרסניות.
באהבה, מזו שאוהבת את עצמה מספיק כדי לתת לגוף שלה בדיוק את מה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ומה שעושה לו טוב, כי מושלמת היא כבר לא תהיה לעולם…

אופס, הגישה הזו ממש מרזה. נשבעת.

התחברתם? רוצים להפסיק לשים את המשקל על המשקל?
מוזמנים להצטרף לקבוצה הייעודית שהקמתי עבור מנותחים בריאטרים ומתמודדי משקל