אומרים שרק לאחר חמש שנים אפשר למדוד אם ניתוח קיצור הקיבה שלנו הצליח או נכשל.
הייתם רוצים לדעת מראש אם אצלכם זה יצליח? הייתם רוצים לדעת מראש איך ייראו החיים שלכם בעוד כמה שנים?
ואם אני אגיד לכם שבהרבה מאוד מקרים אפשר לדעת מראש מי יצליח ומי פחות (בהנחה שהניתוח עצמו עבר בהצלחה ובשלום, שהרופא עשה את מלאכתו נאמנה ושיש לכם גם מזל בחיים)?
ללכת לניתוח קיצור קיבה זה מהלך שמייצר שינוי. שינוי שהוא הרבה יותר גדול מהשינוי החיצוני שנראה לעין. הרבה יותר גדול מלהפוך משמן לרזה.
בכל שינוי שניקח על עצמנו בחיים יהיו הפתעות, תהיה חוסר ודאות, יהיה צורך בלמידה מחדש, בהתארגנות אחרת, בהיכרות מחודשת עם עצמנו השונים.
שינוי רגשי.
וזה המקום להזכיר שמי שהגיע למשקל ש"מגיע לו" ניתוח קיצור קיבה יש לו כנראה עוד כמה קשיים או צרות בחיים ורוב הסיכויים שהם אלה שהביאו אותו לאבד שליטה על האכילה שלו.
אז החדשות הטובות הן שזה אפשרי. לגמרי אפשרי, להצליח להשתמש בניתוח כמקפצה, כנקודת התחלה חדשה (שיש בה אי נוחות מסוימת, כמובן) וללמוד להתנהג אחרת.
החדשות הפחות טובות הן שההתנהגות האחרת הנדרשת להצלחת הניתוח בטווח הארוך היא לא באמת רק בתחום האוכל והספורט. היא נעוצה עמוק בתחום הרגש.
ושוב, לחדשות הטובות. גם את זה אפשר ללמוד, גם כאן אפשר להשתנות אבל…
חדשות פחות טובות (סליחה, כן?) יש לזה מחיר.
רק כדי שלא תצטרכו לקרוא יותר מדי… אשתף אתכם במה שאמרה לי השבוע מתאמנת מדהימה ואמיצה שלי שלקחה ליווי צמוד לאחר הניתוח ומוצאת את עצמה בתוך שינוי מתגלגל בכל רבדי החיים שלה:
"החברה הכי טובה שלי באה אליי בטענות שהיא כבר לא מכירה אותי יותר. שפתאום אני לוקחת לעצמי זמן וזכויות שלא לקחתי לעצמי קודם, שפתאום אני לא מסכימה לכל דבר, שאני רוצה את ה"לבד" שלי, שכאילו אני פחות זקוקה לה. זה מפחיד אותי כי מה יהיה אם כל החברים שלי פתאום לא יכירו אותי יותר ואני אישאר לבד?"
כן, בהחלט, לשינוי משמעותי בחיים יש מחיר והוא בא בכל מיני צורות.
ועכשיו נשאר לי רק לשאול אתכם איפה המחיר יקר יותר? בלהשתנות? או בלא להשתנות?