וכל השאר?…

בדיחה ישנה וגרועה במיוחד מספרת על שלושה גברים שמתחרים ביניהם אשתו של מי יותר שמנה. הראשון מספר שאשתו תופסת שני מושבים באוטובוס, השני מעלה את הרף וטוען שאשתו תופסת את כל הספסל האחורי והשלישי אומר שלאשתו יש עיניים כחולות.
נו??? שואלים המתחרים, …וכל השאר תחת! הוא עונה.

אז כשהיו אומרים לי את המשפט הזה, "…דווקא יש לך פנים יפות…" ותאמינו לי שהייתי מאוד מורגלת לחטוף אותו ישר לפנים, נהגתי לענות בציניות שהייתה אופיינית לי אז: וכל השאר תחת?

סליחה, אבל אותי זה לא מצחיק. למרות שהעיניים שלי בכלל ירוקות תמיד הרגשתי שהבדיחות האלה הן על חשבוני, וזה בכלל לא משנה אם התכוונו אליי או לא, ככה הרגשתי וזה מה שקובע.

כי תשמעו, כשאומרים למישהי משפט כזה, שלכאורה, רק לכאורה הוא מחמאה, היא שומעת את כל הסאב-טקסט בתוך הראש שלה גם בלי שיגידו לה אותו.

פשוט, מפני שבסוף המשפט ה"מחמיא" הזה ודומיו נתלית באוויר המילה שלא נאמרה. אבל……..

בדיוק כמו לומר לתלמיד בית ספר …יש לך פוטנציאל כל כך גבוה…

בואו נודה באמת. משפטים "נחמדים" כאלה הם בדיוק אלה ששולחים אנשים כמונו למלא את החור הרגשי שנפער לנו בבטן רגע אחרי זה, יומיים אחרי זה או אפילו שבוע אחרי זה כשאנחנו כבר לא ממש זוכרים מהו הטריגר הפעם לבולמוס האכילה שתפסנו.

אההה, ברור שזה לא עובד ככה אצל כל אחד. רק אצלי ואצל עוד חצי עולם.

תזכרו, מילים שמתחזות להיות מחזקות עלולות להיות הרסניות עבור אלה שהשמיעה שלהם היא קצת מעבר לפשטנית.

לכן, חלק אינטגרלי מהשינוי שעברתי בשנים שלאחר הירידה במשקל נמצא בכלל באוזניים שלי. צימחתי פילטרים שמסננים מצוין את רעשי הרקע מהסוג הזה וגם את המיומנות הזו אני מלמדת את מי שמגיע לליווי אצלי.

תאמינו לי, זו ברכה, לא לשמוע כל דבר שאומרים לך ואגב, זה נכון בכל תחום בחיים.

אז אם אתם רוצים להפסיק לאכול את מה שאומרים לכם דברו אתי.