בסוף ההרצאה, כשנתתי זמן לשאלות, שאלה אחת המאזינות שלי:
אז מה זה בעצם ה"פטיש 5" הזה שאת מדברת עליו
כשאת אומרת ששברת את הקיר בפטיש חמישה קילו?
אני מודה, השאלה שלה תפסה אותי לא מוכנה.
לשבור קירות היא מטאפורה כמובן.
וגם הפטיש 5.
כי בשיפוצים אני לא משהו.
אבל השאלה הזו העמידה במבחן
את כישורי פירוק המטאפורות שלי לגורמים, וזה חשוב,
כי אחרת איך יבינו שומעיי למה אני מתכוונת?
וזה גרם לי ללכת לחשוב.
אגב, אני מודה לכל מי שגורם לי ללכת לחשוב. תמיד.
שבוע שלם עבר מאז ההרצאה
ושבוע שלם אני מסתובבת עם המחשבה הזו.
מהו באמת הפטיש 5 הזה שלי שמאפשר לי לקום ולשבור כל קיר שעומד בפניי?
אז הנה זה בא.
כל פעם שאני פוגשת קיר חדש בדרך,
וכשאני אומרת קיר חדש אני מתכוונת לפחד ממשהו.
לתחושה שאני דוחה עשייה או עימות או שינוי או התמודדות כלשהי.
בשלב הראשון אני עושה חשיבה.
כמו עכשיו. מנתחת את המצב, מנסה לעמוד על הסיבות,
על אירועים דומים מהעבר שאותם חוויתי כחוסר הצלחה להתמודד כפי שהייתי רוצה.
בשלב הבא אני מעבירה במסננת את מצבור הרגשות
שהנושא המסוים שעלה מעורר בי ומבודדת אותם.
פירוק חשיבתי של רגשות והבנה דרך השכל.
הלאה.
בהמשך אני מנסה לבודד אירועים דומים בהם התמודדתי טוב יותר
ומבררת אתי מה איפשר את זה. מה היה שונה שם.
ואזזזזז
אם כל זה לא גרם לי להרגיש טוב יותר עם הנושא,
לגשת אליו מנקודת מבט שונה, או אז נכנס לשימוש הפטיש 5 ההוא.
להלן – אוקיי, סיגל, זה הזמן ללכת ולעשות את מה שצריך ולא משנה איך את מרגישה.
עשייה. ביחד עם הפחד. אל תוך הפחד. זהו הפטיש 5 שעליו אני מדברת.
ותודה לך פטיש 5 יקר שלי, שאתה ערוך ומוכן תמיד ביום פקודה.
סיגל בר – שוברת קירות
מאמנת אישית, מרצה ומנחה סדנאות לניהול פחדים בשיטת "ההיפך".
לתיאום שיחת היכרות טלפונית ללא התחייבות 054-6678044