הקורס השלישי הוא כמובן "סמסטר ב'". בסמסטר ב', שמדבר בעיקר לאלה שנמצאים רחוק מתאריך הניתוח שלהם, אנחנו לומדים איך מנהלים ואיך מתחזקים שינוי מתגלגל. הכוונה היא להוריד את רמת ההתעסקות באוכל, באכילה ובמשקל למינימום האפשרי. ההסתגלות למצב החדש היא קריטית להמשך החיים.
ובקורס הזה הלמידה כולה ממוקדת באיך לתכנן קדימה את החיים שלי כמו שאני רוצה לחיות אותם, איך מקימים את התמונה הרצויה הזו, איך מניחים את התשתית שלה על הקרקע ופועלים על פי תכנית פעולה עקרונית כשהיעדים הם אחרים לגמרי ממשקל, הרזיה, ענייני אוכל. הם כבר אמורים להיות הרבה פחות מעניינים ובטח שלא במקום שמנהל את החיים שלנו.
סמסטר ב' מלמד אותנו לחיות בשלום. על אמת. על הרצף. לחייך אל עצמנו ואל העולם. להירגע.
בשביל זה כדאי שנאהב את עצמנו, שנדע שמגיע לנו כל הטוב שיש ליקום להציע לנו. וגם את זה אפשר ללמוד. באמת. למעשה, אם לא נלמד את החלק הזה נפספס בגדול. לא רק את ההישג על המשקל. נפספס את האושר בחיים.
אז תשאלו, למה זה לא הקורס הראשון? כי מניסיוני אני יודעת שכשהגענו לניתוח קיצור קיבה לא אהבנו את עצמנו ורק הניצחונות והלמידה העצמית שבדרך יחזקו את שרירי האהבה העצמית הכל כך הכרחית הזו. אז להתחיל משם נשמע נחמד, אבל הרבה יותר מאתגר ליישום. אחד אחד. או כמו שאומרת שמנה משוקמת שכמוני – פרה פרה.