להחליף התמכרות בהתמכרות

סליחה מראש אם אני שוב עושה לכם חיים קשים. זה תפקידי בכוח.

למקרה שלא ידעתם עד שהגעתי… אנשים שהביאו את עצמם למצב של משקל יתר חולני (כולל אותי, אז אל תשוויצו) יש להם נטייה להתמכרויות.

כשמדברים על נטייה להתמכרויות נהוג להתמקד באלה המסוכנות, אלה שמגבירות צריכת חומרים מסוכנים או התנהגויות מסוכנות… אבל מה עם התמכרויות לדברים שנחשבים בריאים, נורמטיביים או בלתי מזיקים? מי מדבר על זה בכלל?

איפה עובר הגבול בין העובדה שאני אוהבת שמדגדגים אותי (נניח, רק נניח. דיר באלק, כן?) לבין הצורך האובססיבי שאני עלולה לפתח לארבע שעות דגדגת ביום?
ואם אני מכורה לסודוקו, למשל (מודה באשמה) אז זה הופך את זה לסבבה לפתור 30 ביום? על חשבון דברים אחרים שכדאי מאוד שאעשה גם אותם במשך היום?

למה אני מספרת לכם את זה? כי הכרתי איש אחד שרגע אחרי ניתוח קיצור הקיבה שלו התמכר לספורט. מה זה התמכר? 4 סשנים ביום, 3 פעמים חדר כושר בשעות העבודה ועוד פעם בבית, כל רגע פנוי או לא פנוי שלו הלך לספורט. אירובי. הארד קור. מכיוון שספורט נחשב בריא הוא גם הפך למיסיונר בלתי נסבל לענייני כושר, קוביות בבטן, שרירי רגליים וקיבורת חזה.

לא משנה מה דעתכם על ספורט באופן כללי ואם אתם יודעים או לא יודעים את מידת הנזק שהוא עלול לגרום, כן, גם נזק לצד התועלת המרובה שלו, אני רוצה לספר לכם מה קרה לאיש הזה במשך הזמן.

יום אחד האיש נפצע. ספורט כבר לא היה אפשרי עבורו לתקופה מסוימת והגוף שלו איבד כושר. רוחו נחלשה אפילו יותר. אז לאן הוא הלך כדי לרומם את נפשו בצערו? ניחוש אחד. נכון, בחזרה אל האוכל… סוף הסיפור הוא שהאיש עבר ניתוח קיצור קיבה נוסף.

אני לא אומרת לכם את זה כדי שלא תעשו ספורט. ספורט זה חשוב, זה בריא במידה, זה תורם לגוף ולנפש בכל הרמות. אבל כמו הדגדגת שלי שהמצאתי לכבודכם… בבקשה, לא כל יום, לא כל היום, לא כתחליף למשהו אחר, לא על חשבון דברים אחרים, לא באטרף, לא רק(!) ספורט. גם סודוקו לפעמים…

אני אומרת את זה כדי שתשימו לב שאתם לא מחליפים התמכרות אחת באחרת. זה למה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן