המוכרת העיפה בי מבט אחד ואמרה "אין לנו במידה שלך!"
נשתלתי במקום.
אני מודה שהתבלבלתי לרגע. כבר שנים שלא שמעתי את המשפט הזה.
ואז אני מרימה את העיניים אל השם של החנות ומבינה שאני נמצאת בחנות של מידות גדולות…
איפה שהוא באזור הזמן של לפני 30 שנה הפסקתי להיכנס לחנויות בגדים רגילות, פשוט כדי להימנע מלשמוע את המשפט הזה. הוא הכאיב לי מדי.
בשלב מאוחר יותר אפילו בחנויות של מידות גדולות לא תמיד היה במידה שלי… אבל אז כבר הייתי אטומה לרגשות. כאילו שדברים שהנפש לא מסוגלת להתמודד איתם המוח מסרב להעלות לתודעה.
אז הייתי מנערת את המשפטים האלה מעליי כמו אבק. לא יכולתי אחרת.
כבר 10 שנים שאני בגודל סטנדרטי. הייתי צריכה בשביל זה לעבור דרך כל הרגשות שהדחקתי שנים, לכאוב אותם כאילו הם כאן עכשיו.
כי אי אפשר אחרת. כי חוויות כאלה אי אפשר פשוט לטאטא מתחת לשטיח…
ומתברר שכאשר הנפש מסוגלת להתמודד המוח משחזר עבורה. שתתמודד.
ופתאום, כשאני מסתובבת לי ברחוב של חנויות ונכנסת בשיא הטבעיות לכל חנות שמשהו בחלון הראווה שלה מצא חן בעיניי, אני חוטפת את המשפט הזה שוב, ישר לפנים, רק בהפוכה.
חתיכת תזכורת.